פלאפון תקשורת בע"מ נ' בן חיים

החלטה

בפתח ההחלטה אציין, נראה שמפאת תקלה לא הובא אלי התיק למתן החלטה, כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 14/4/13. רק בעקבות הגשת בקשת המבקש למתן החלטה מיום 17/12/13, הובא אלי התיק, לכן, ניתנה ההחלטה במועד זה.

המשיבה הגישה כנגד המבקש, תביעה על סכום קצוב בסך של 1,229 ₪ המורכב מחיוב בגין ציוד בסך 716.40 ₪ וחיוב בגין שימוש שוטף בסך של 243.77 ₪.

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, נתמכים בתצהירים.

המבקש נחקר על תצהיריו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לעניין הבקשה להארכת מועד. לטענת המבקש, הוא שלח את ההתנגדות במועד. בדיעבד, התברר לו שההתנגדות לא התקבלה בשל אי צירוף תצהיר, עם זאת, לשכת ההוצאה לפועל לא מסרה לו כל הודעה בנוגע למחדלו זה, והוא סבר שההתנגדות התקבלה והמתין לזימונו לדיון. רק לאחר שהוטלו עליו עיקולים, ולאחר בירור שערך בלשכת ההוצאה לפועל, הגיש את הבקשה להארכת מועד ואת כתב ההתנגדות.

כשנשאל בחקירה הנגדית, האם יש בידיו אסמכתא להגשת ההתנגדות במועד, השיב: "לא שלחו לי. זה לא נרשם. כל הסיפור היה שלא שלחו לי את האישור שהתקבל, בגלל זה הייתי צריך להגיש בקשה להארכת מועד".

על פי סעיף 81 א 1 (ה)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז, המועד להגשת התנגדות לתובענה הינו תוך 30 יום מיום המצאת האזהרה. משכך, המועד להגשת התנגדות לביצוע תביעה קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריך את המועד, בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

על אף שהמבקש העיד בחקירה הנגדית כי אין לו אסמכתא, לא כך הדברים. מהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 22/11/10 מתברר כי, טענת המבקש בדבר הגשת ההתנגדות ללא תצהיר במועד, נכונה היא. בשל אי צירוף התצהיר להתנגדות, נדחתה ההתנגדות. לטענת המבקש, אי צירוף התצהיר להתנגדות נגרם בשל חוסר ידיעה ואי ייצוג בשל מצבו הכלכלי הקשה. בנסיבות אלה, בהן הוגש כתב התנגדות, ללא תצהיר, במועד, אך המבקש הועמד על טעותו, רק בחלוף זמן ניכר, אני קובעת כי יש בפני טעם מיוחד להארכת מועד, ובהתאם מתקבלת הבקשה.

באשר לטענות ההתנגדות. בפי המבקש טענה אחת לעניין רכישת הציוד, שהמשיבה מסרה לו את המכשיר במתנה במסגרת מסלול חיילים, למעט חיוב חודשי בסך 9.9 ₪ עבור המסלול ו- 3.3 ₪ עבור הוראת קבע. לפיכך, מבקש המבקש לא לחייב אותו בעלות המכשיר. מנגד, טענה המשיבה כי המבקש חתם על הסכם לרכישת מכשיר ב- 36 תשלומים, משלא שילם את החיובים, שהמבקש מודה שלא שילם אותם, היא רשאית להעמיד את כל יתרת התשלום לפירעון מיידי.

המבקש מודה בחקירתו כי הוא מסתמך על פרסום, שלטענתו פרסמה המשיבה, ולא על ההסכם שנחתם על ידו.

ש:אני מציגה לך הסכם שצורף לכתב התביעה, הוא נחתם על ידך?

ת: כן.

ש: איפה רשום שאתה מקבל מכשיר חינם?

ת: זה לא היה בהסכם, אבל זה היה בפרסום. זה ניתן במועדון יותר, מתנה לחיילים.

ש: היה מתנה על חשבון זיכוי או מתנה מתנה?

ת: מתנה מתנה. כשמבטיחים לך בפרסום אתה מאמין שאתה מקבל.

נוכח החקירה של המבקש, והסתמכותו על פרסום לכאורה, שלא הוצג שמץ לראיה באשר לקיומו ו/או תוכנו, אני מוצאת שאין כל בסיס עובדתי לטענת המבקש, שהמשיבה מסרה לו את המכשיר במתנה.

באשר לחיובים השוטפים, המבקש מודה בחוב בסך של 50 ₪ בגין שימוש שוטף, ולגבי יתרת החוב בסך של 193.77 ₪, נטען על ידי המבקש כי מדובר בחיוב בגין שירות הודעות של ספק תקשורת חיצוני, שלא ביקש לקבל. המבקש לא מפרט מיהו אותו ספק תקשורת ומהן אותן הודעות שנעשו במכשיר שבידיו.

בהינתן האמור לעיל, אני סבורה שהגנתו של המבקש חלשה, עם זאת, אין לנעול את שערי בית המשפט בפניו להוכחת טענותיו.